החלטה בתיק בש"א 159447/06

1.         עניינה של החלטה זו, בבקשות למתן רשות להתגונן כנגד שתי תביעות של בנק.

2.         המבקשת מס' 1 (להלן - " הנתבעת" או - " החברה"), שהיא חברה שעסקה בנגרות, ניהלה חשבון בסניף הבנק המשיב בקריית מלאכי.

המבקשים 2-4 (להלן גם - " המבקשים") הם ערבים. בעבר, כל המבקשים היו בעלי מניות של החברה. כיום, מניותיה של החברה נמצאות בידי המבקשים 3 ו- 4 (להלן גם - " יצחק" ו-" שלום", בהתאמה), לאחר שהמבקש 2 (להלן גם - " יהודה"), שהוא אביהם, העביר אליהם את מניותיו לפני מספר שנים.

3.         הצדדים והטיעונים בשתי התובענות שלפני דומים עד זהים, ומשכך, ובעקבות בקשה בהסכמה של הצדדים, נקבעו שתי התובענות לדיון בפני מותב אחד (החלטת כב' סג"נ אלמגור מיום 25.10.06) והדיון בהן בוצע במאוחד.

רקע עובדתי

4.         ביום 1.3.94 נפתח חשבונה של החברה בבנק.

ביום 12.10.94 נחתמה אגרת חוב למשכון זכויותיה של החברה במקרקעין בקריית מלאכי (להלן - " המקרקעין") (ר' ת/1 וכן עמ' 4- 5 לפרוטוקול ישיבת 10.12.06).

ביום 29.8.96 או בסמוך לכך, חתמו המבקשים 2- 4 על ערבות כלפי הבנק.

5.         ביום 23.2.03 או בסמוך לכך, חתמה החברה על הסדר לפריסת חובותיה לבנק (להלן - " הסכם 2003"), ובמסגרתו, בין השאר, נטלה החברה הלוואה לכיסוי יתרת חובה בבנק (להלן - " הלוואת 2003"). יצחק ושלום חתמו כערבים להסכם 2003.

6.         הבנק הגיש בקשה למימוש איגרת החוב. ב"כ הבנק מונה ככונס נכסים. במועד הגשת התובענות, טרם נמצא רוכש לנכס. במועד הדיון בבקשות, נמצא קונה לנכס אך טרם הובהר אם ההסכם עימו יקויים. בסיכומי הבנק (מחודש מרץ 2007) נכתב כי הרוכש לא השלים את התמורה והמכר בוטל (סע' 4.7.1 (ד.4), עמ' 9, לסיכומים).

התביעות

7.         התביעה שסימונה ת.א. 13135/06 עוסקת ביתרת חוב בחשבון העו"ש של החברה. תביעה זו עומדת במועד הגשתה, על סך של 71,813 ש"ח.

8.         התביעה שסימונה ת.א. 46001/06 עוסקת ביתרת חוב בגין הלוואות (4,129,299 ש"ח) ויתרת חוב בגין ערבויות בנקאיות (15,544 ש"ח). הבנק העמיד את התביעה על סך של 2,500,000 ש"ח "משיקולי אגרה ובשל הסיכוי לקבלת כספים במסגרת הפעולות למכירת המקרקעין שטרם מוצו", כאשר הוא "מפחית ...מסכום התביעה את התמורה נטו שתתקבל להערכתו במימוש המקרקעין..." (סעיף 28 לתביעה הנ"ל).

הבקשות

9.         חלק ניכר מטעוני המבקשים בבקשותיהם, מופנה כנגד הסכם 2003. לשיטתם, נכפו הם על ידי הבנק לחתום על הסכם זה, תוך הפעלת איומים, ללא שהתאפשר להם לעיין במסמכים ותוך שהם נאלצים לחתום על מסמכים ריקים ("בלנקו"). כן נטען כי הבנק לא בדק את כושר ההחזר של החברה וכי באמצעות הסכם 2003 "מיחזר" הבנק הלוואות קודמות תוך הגדלת עלויות באופן משמעותי ומבלי להסביר זאת למבקשים.

כן כוללות הבקשות מספר טענות נוספות שונות ובהן טענות בענין גובה סכום החוב לבנק.

10.       היבט נפרד בבקשות, מוקדש למבקש 2 - יהודה - אביהם של יצחק ושלום. בעניינו נטען, כי מבקש זה לא חתם כלל על הלוואת 2003, כי אינו בעל מניות בחברה מאז שנת 2000 והדבר היה בידיעת הבנק אך זה לא טרח להסיר את ערבות המבקש 2 מחשבון העו"ש ובכך נהג כלפיו בחוסר תום לב וברשלנות. לשיטת המבקשים, את התביעה כנגד המבקש 2 יש למחוק כליל.

11.       הבקשות נתמכו על ידי תצהיריהם של המבקשים ובחוות דעת של רו"ח אבי סלומון. כל אלו נחקרו בחקירה נגדית.

הערת ביניים - פסק הדין החלקי

12.       בתום הישיבה בה נחקרו עדי המבקשים, הובהר כי גם לשיטת המבקשים (למעט המבקש 2), לכל היותר יש להפחית מחובם לבנק את הסך המקסימלי בו נוקב רו"ח סלומון בחוות דעתו שהוגשה מטעמם. גם ב"כ המבקשים הכירה בנתון זה ברמה העקרונית (עמ' 22 לפרוטוקול 10.12.06, ש' 21). משכך, ניתן על אתר פסק דין (חלקי) המכיר בזכותו של הבנק כלפי המבקשים 1, 3 ו-4 כאמור, והצדדים הונחו להגיש חישוב (ותגובות) לענין סכום הפסק הדין החלקי. בסופו של יום נחתמה פסיקתא המתייחסת לסכום העולה על 870,000 ש"ח.

הדיון בבקשות מתייחס אפוא לתביעות לאחר הפחתת סך פסק הדין החלקי (למעט בענין המבקש 2).

דיון

כפייה ואונס בחתימת הסכם 2003